אין תגובות לנושא זה

[idoy101]

ערך זה עוסק בבעל החיים. אם התכוונתם לקבוצת הכוכבים, ראו ג'ירף (קבוצת כוכבים).

כיצד לקרוא טבלת מיון
ג'ירף מנומר
מצב שימור
מצב שימור: תלוי שימור (CD)

מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: ג'ירפיים
סוג: ג'ירף
מין: ג'ירף מנומר
ראו הערה בגוף הערך
שם מדעי
ויקימינים Giraffa camelopardalis
תחום תפוצה

תפוצת הג'ירף לפי תת-המינים
ג'ירפות בזמביה

ג'ירף (שם מדעי: Giraffa) הוא סוג פרסתן מעלה גירה ממשפחת הג'ירפיים.

לג'ירפה רגליים וצוואר ארוכים מאוד. גובה כתפיה הוא 3 מטרים מעל הקרקע וגובה ראשה כ־6 מטרים מעל פני הקרקע. צבעה חום צהוב עם כתמים כהים וגדולים. צבע זה משמש לה בתור הסוואה מאויביה, שהמסוכנת בהם היא הלביאה. ראיית הג'ירפה חדה והיא מטיבה לרוץ ולהמלט מאויביה במהירות של כ-50 קמ"ש. במצחה בין שתיים לחמש קרניים. בכל רגל של הג'ירפה קיים זוג אצבעות אחד בלבד. כמו אצל כמעט כל היונקים, גם לג'ירפה יש שבע חוליות צוואר, רק שבמהלך האבולוציה הן התארכו מאוד.

משקלו של זכר בוגר יכול להגיע עד 1,500 קילוגרמים. הנקבה בדר"כ שוקלת קצת פחות, והיא מעט יותר נמוכה מהזכר.

הג'ירפה ניזונה מעלים, אותם היא קוטפת בעזרת הלשון הארוכה שלה, בדרך כלל חיה בעדרים, בערבות אשר במזרח אפריקה. משך ההריון של הג'ירפה הוא כ־14 חודשים, כשבכל המלטה נולדים לא יותר משני עופרים. תוחלת החיים היא כ־30 שנה.

בעבר היה מוסכם כי קיים מין אחד של ג'ירף, הג'ירף המנומר, שהכיל מספר תת-מינים (בין שישה לתשעה). עם זאת, בסוף 2007 התפרסם מחקר שהראה כי לפחות שישה מתת-מיני הג'ירף אינם מתרבים ביניהם (כלומר, ג'ירף מתת-מין אחד לא יזדווג עם ג'ירף מתת-מין אחר). קריטריון הרבייה בין האוכלוסיות הוא קריטריון מקובל להפרדה בין מינים, ולכן מסקנת המחקר היא כי קיימים שישה מינים שונים של ג'ירפים [1].
תוכן עניינים
[הסתרה]

* 1 מאפיינים פיזיים
* 2 התנהגות
* 3 גלריה
* 4 הערות שוליים
* 5 קישורים חיצוניים

[עריכה] מאפיינים פיזיים

גובהם של זכרי הג'ירף נע בין ארבעה לשישה מטרים (מקצות הרגליים עד לקצות הקרניים), ומשקלם נע בין 700 ל-1,500 קילוגרמים. הנקבות נמוכות מהזכרים בשישים ס"מ לערך, ומשקלן נמוך גם כן מזה של הזכרים. שני הזוויגים הם בעלי קרניים עשויות סחוס קשה, אך הקרניים של הנקבות קטנות יותר מאלו של הזכרים. אצל הזכרים עשויים להתפתח עם הגיל מרבצי סידן היוצרים בליטות על הראש. הבליטות עשויות לשוות לג'ירפים הזכרים מראה של שלוש קרניים נוספות [2].

גופם של הג'ירפים מנוקד כולו, כך שלכל ג'ירף יש תבנית שונה וייחודית של נקודות. לשונם מחוספסת וארוכה, הרי שהיא מגיעה עד לאורך של 40 סנטימטרים. המבנה המחוספס של לשונם מסייע בליקוט עלים. צוואר הג'ירף ארוך למדי, והוא משמש לניווט בין עלי וענפי העצים. בדומה למרבית היונקים, לג'ירף יש שבע חוליות בצוואר. רגליהם הקדמיות ארוכות בכעשרה אחוזים מרגליהם האחוריות.

ליבם של הג'ירפים מגיע למשקל של עשרה קילוגרמים ולאורך של שישים סנטימטרים, ועליו לספק לחץ דם הגדול פי שניים מלחץ הדם של יונק גדול ממוצע, וזאת על מנת לשמור על זרימת דם תקינה למוח. מכיוון שהרגליים של הג'ירף ארוכות מצווארו, הוא נאלץ לפשק את רגליו בפישוק רחב כאשר הוא רוצה להרוות את צמאונו. עובדה זו יוצרת בעיה כפולה: כאשר יתכופף לשתות, מוח הג'ירף עשוי לקבל זרם גדול מדי של דם; כאשר יתרומם חזרה, זרם הדם יקטן באופן משמעותי. שני המקרים עלולים לגרום לג'ירף לאיבוד הכרה. לכן, מפותחות בג'ירף שתי מערכות לוויסות הדם: כאשר הוא מתכופף, זרם הדם ממותן על ידי מערכת מורכבת של שסתומים המווסתים את כמות הדם המגיעה למוח; כאשר הוא מתרומם, מערכת המכונה בשם "רשת מופלאה" (Rete mirabile) פועלת כמעין בולם זעזועים, ומונעת גם כן אובדן הכרה. לחץ הדם האופייני לג'ירף, שהוא גבוה מאוד יחסית ליונקים, מחייב את הג'ירפים לפתח כלי-דם עבים במיוחד.

[עריכה] התנהגות

נקבות הג'ירף חיות בקבוצות המונות כתריסר פרטים, ולעתים מספר זכרים צעירים. אלו האחרונים נוטים לחיות בקבוצות "רווקים", כאשר הזכרים המבוגרים יותר חיים בבדידות. זכר אחד עשוי להזדווג עם מספר נקבות, ולאו דווקא עם נקבה אחת. בדרך זו, מספר מועט של זכרים מבוגרים בעדר מעברים את כל הנקבות הפורות בו. פוריות הנקבות נקבעת על ידי הזכרים על ידי טעימת השתן שלהן, בתהליך רב-שלבים (flehmen response) בו בודקים הזכרים אם הנקבה נמצאת בתקופת הייחום.

משך ההיריון של הנקבה נע בין 14 ל-15 חודשים, בסופם היא ממליטה וולד אחד בלבד. תהליך הלידה מתבצע בעמידה, והשלייה לרוב נקרעת עם נפילתו של הוולד לקרקע. גובהם של הגורים בעת היוולדם נע בין 1.8 ל-2 מטרים. בתוך 20 דקות יוכלו הגורים לעמוד על רגליהם ולינוק מאמם, ובתוך מספר שעות יהיה ביכולתם לרוץ ולהתרוצץ, כך שלא יהיה הבדל בין התנהגותם להתנהגותם של גורים בני שבוע. עם זאת, בשבועיים הראשונים לחייהם הם מכלים את מרבית זמנם ברביצה על הקרקע לצד אמם ששומרת עליהם. בעוד שאריות הם הטורפים היחידים התוקפים את הג'ירפים הבוגרים, גורי הג'ירף יכולים להיות טרף קל לאריות, לנמרים, לצבועים ולזאבים טלואים. לפי מספר השערות, הנקודות המצויות על עורם של הגורים משמשות כמעין הסוואה. רק כ-25 עד 50 אחוזים מגורי הג'ירף מגיעים לבגרות; תוחלת החיים שלהם בטבע נעה בין 20 ל-25 שנים, ול-28 שנים בשבי.

מדי פעם ניתן לראות את הזכרים מנגחים את הצוואר (Necking) שלהם זה בזה. להתנהגות זו יש מספר מטרות. אחת ממטרות האלה היא מאבקים. קרבות-צוואר אלו עלולים להיות קטלניים, אך לרוב הם לא גורמים לנזק רב. חוזקו של צוואר נמדד על ידי אורכו ועל ידי משקל ראש הג'ירף. במלים אחרות, ככל שצוואר של ג'ירף ארוך יותר, וככל שמשקל ראשו רב יותר, כך יוכל הג'ירף להפעיל כוח רב יותר באמצעות הצוואר. במחקר שנערך [3], נמצא כי זכרים שמצליחים יותר בקרבות הצוואר זוכים להזדווג עם נקבות מיוחמות במידה רבה יותר, כך שייתכן שאורך הצוואר הרב הוא תוצא של תהליך ברירה זוויגית (Sexual selection).

פרט לקרבות, ניגוח הצווארים נועד גם למטרות מיניות והבעת חיבה. כך, שני זכרים יתעסקו זה בצווארו של זה, עד שלבסוף האחד "יטפס" על השני והללו יקיימו יחסי-מין. יחסים הומוסקסואליים נפוצים יותר מהיחסים ההטרוסקסואליים בקרב זכרי הג'ירף. באזור מסוים תועד כי 94% מיחסי המין במקום היו הומוסקסואליים. לרוב, אחוז היחסים ההומוסקסואליים נע בין 30 ל-75. לעומתם, הנקבות מקיימות יחסים כאלו רק לעתים רחוקות - באחוז בודד מהמקרים [3].

הג'ירף ניזון מעלי עצים גבוהים, והוא מעדיף לרוב עצים מהסוג מימוזה (Mimosa). הוא אוכל כ-63 קילוגרמים של עלים בכל יום. קצב הליכתו של הג'ירף איטי, אולם הוא יכול להגיע למהירות של 65 קמ"ש כאשר רודפים אחריו. עם זאת, כושר ריצתו נמוך, והוא אינו יכול לעמוד במרדף ממושך. רגליו הארוכות מאלצות אותו להנהיג צורות הליכה וריצה מיוחדות: כאשר הוא הולך, זוג הרגליים השמאליות נעות יחדיו, ואחריהן זוג הרגליים הימניות. לעומת זאת, כאשר הוא רץ, זוג הרגליים הקדמיות נעות יחדיו, ואחריהן זוג הרגליים האחוריות. הג'ירף מגונן על עצמו באמצעות בעיטות - בעיטה חזקה שמגיעה ליעדה יכולה לנפץ את גולגלתו של אריה או לשבור את עמוד השדרה שלו. חיות רבות נוהגות לשהות בסמוך לג'ירפים, שכן גובהם מאפשר להם להבחין בטורפים מרחוק [4].

הג'ירף נוהג לנקות את פניו מחרקים שעולים עליהם בעזרת לשונו הארוכה. באפריקה הדרומית, הג'ירפים אוהבים את עצי השיטה, ובמיוחד את השיטה שעירת התרמיל (Acacia erioloba), עד כי הם בעלי לשון ושפתיים המותאמים במיוחד לקוצי השיטה.

בתחילה שוער כי הג'ירף הוא חיה אילמת; אולם, למרות שהוא לרוב שקט, מספר ג'ירפים נשמעו נוהמים, מחרחרים ופועים. כמו כן, מחקר שנעשה לאחרונה הראה כי הג'ירפים מתקשרים באמצעות קולות תת-שמעיים ("אינפרה-סאונד", קולות המופקים בתדירות הנמוכה מ-20 הרץ) [5].