1
אזור הר החרמון הוא אזור קשה ביותר לפעילות- הן בגלל תנאי השטח הקשים (שלג, גובה, קור) והן בגלל הרגישות הגבוהה (גבול סוריה-לבנון-ישראל ופעילות החיזבאללה באזור). ברגע שיורד שלג בחרמון, האזור קשה מאוד לשליטה באש ובתצפית- ערפל, שלג, דרכי גישה שנחסמות, וסביבה עוינת מבחינת מזג האוויר.
לכן, הוקמה יחידת האלפיניסטים, שמגינה על אזור החרמון (שנקרא לא פעם 'העיניים של המדינה'), ואמורה לתת מענה למתקפת פתע מצד סוריה / לבנון. חיילי היחידה נמצאים בגזרת החרמון מהרגע שהשלג מתחיל ועד שהוא מסתיים, ובין לבין- מבצעים אימוני לחימה ייעודיים, וכן אימונים בסביבה מושלגת (חיילי היחידה נשלחים מדי פעם לאזור האלפים בשוויץ על מנת לעבור אימונים בסביבה המדמה את גזרת החרמון).
פעילות היחידה
עם רדת השלגים הראשונים בגזרת חטיבת החרמון, חיילי יחידת האלפיניסטים נכנסים לפעילות.
הלוחמים מצוידים היטב בציוד ייעודי לשלג- החל מרכבי שלג מיוחדים (חתולי שלג ואופנועי שלג), דרך ציוד סקי מותאם, ממשים בנשקים המותאמים לשלג, ביגוד תרמי, ועוד- ציוד שמסייע ומקל על החיים בתנאי השלג הקשים.
חיילי היחידה מבצעים פטרולים, מארבים, סיורים, פתיחת צירים ותשמועים בגזרת החרמון, פעמים רבות- פעילויות שמתנהלות על פי ימים שלמים ללא חזרה לבסיס. הם בונים מערות בשלג ומסתתרים בהם, כשהם בונים בתוך המערות אזור שינה, עמדת תצפית ואפילו לא פעם- מטבחון קטן (חומר הבנייה הגולמי, השלג, נמצא בכל מקום...).
את הפעילות שלהם מבצעים חיילי היחידה במזג אוויר קשה, לא פעם- בתנאים בהם הטמפרטורה נמצאת הרבה מתחת לאפס, הרוחות שורקות במהירויות גבוהות והשלג מגיע לעומק של כמה מטרים.
מעבר לפעילות המבצעית אל מול גבול סוריה וגבול הלבנון, חיילי האלפיניסטים מושיטים יד למטיילים ולגולשים באתר הסקי של החרמון, שנמצא בגזרה שלהם. חיילי היחידה שומרים על המטיילים הנוהרים למקום במיוחד בסופי שבוע, מחלצים מטיילים שטעו ונפצעו, מסייעים לפינויים רכובים ומוסקים של גולשים ומטיילים ומסייעים בטיפול בפגועי קור.
הקמת היחידה
מלחמת יום הכיפורים (1973) הציגה בפני צה"ל את הבעייתיות של הלוחמה באזור הר החרמון- אזור גבוה וקשה לטיפוס, בעל מאפייני מזג אוויר קשים- רוחות, שלגים, טמפרטורות קיצוניות ועוד. בצה"ל הבינו שיחידות החי"ר הרגילות וכן יחידות עילית לא יוכלו להסתדר בגובה הרב ובמזג אויר הקיצוני ולא יוכלו להלחם ביעילות והחליטו להקים יחידה שתהיה מומחית לתנאים אלו.
בצה"ל אספו קבוצת לוחמים סדירים מסיירת אגוז וסיירת גולני בראשות דוד מטק (אגוז), העבירו אותם מבחני מיון- מבחני כושר, ניווט, הישרדות ועוד- והקימו את צוותי הלוחמים הראשונים של יחידת האלפיניסטים.
במקביל, הובאו מדריכים לתחום ההישרדות והפעולה בשלג וכן ציוד מיוחד מארה"ב, והחיילים החלו לעבור אימונים והדרכה ולוחמה זו- הליכה וניווט בשלג ובסופות שלג, בניית מערות שלג, ביצוע סקי מבצעי ועוד.
הנקודה הישראלית הגבוהה ביותר בחרמון נקראת מצפה שלגים, וגובהה הוא 2,224 מטר. אבל להר החרמון יש נקודה גבוהה הרבה יותר, ושיאו שנמצא בשליטת הסורים נמצא בגובה של למעלה מ- 2,800 מטר. זוהי נקודה אסטרטגית ביותר לטובת סוריה ולכן ישראל החליטה לצאת במבצע לכיבוש שיא החרמון: באפריל 1974 יצאו לוחמי יחידת האלפיניסטים, יחד עם סיירת מטכ"ל בפיקודו של עמירם לוין, סה"כ 60 לוחמים- לשיא החרמון הסורי שם חיכו להם לוחמים של הקומנדו הסורי. בנקודה התנהל קרב קשה אך מוצלח שבסופו נכבש שיא החרמון על ידי לוחמי צה"ל. מספר ההרוגים של הסורים היה כנראה 12 ועוד מספר של שבויים.
מתוך ה-60 הלוחמים שעלו נפצעו 30, והקרב התנהל כפי שנכתב בספרי הקרב- איגופים והסתערויות תחת ירי והפגזות של הסורים. לאחר כיבוש שיא החרמון, ישראל העבירה את השליטה והפיקוח עליו לחזקת האו"ם.
אגב, לפני כמה שנים הכריז עמירם לוין שהקרב היה אחד החשובים בתולדות מדינת ישראל אך סיפורו נבלע בעקבות מלחמת יום הכיפורים. בקיץ שלאחר הקרב, קרב שכאמור נפצעו בו רבים מלוחמי היחידה התפרקה היחידה, ושאר הלוחמים עברו לפלס"רי שריון וחלק אחר עבר לסיירת מטכ"ל.
בשנת 1978 הגיעו לצה"ל ידיעות על כך שהסורים עומדים לנסות לכבוש את החרמון. בעקבות זאת נקראו לדגל לוחמי היחידה, הפעם בתור מילואימניקים, להקים מחדש את האלפיניסטים ביחד עם צוות מילואים של חטיבת הצנחנים ההתקפה הסורית לא התקיימה, אולם הוחלט להשאיר את היחידה בתור יחידת מילואים. לאחר שנה הגיע צוות מילואים מסיירת גולני והיחידה הפכה רשמית- ליחידת מילואים.
הגעה ליחידה
ליחידת האלפיניסטים, יחידת המילואים המובחרת, מגיעים מילואימניקים בוגרי יחידות מובחרות.
באופן מסורתי מדובר בבוגרי סיירת(שעוברים לעיתים במסגרת מסלול ההכשרה שלהם סדרת שלג- יתרון למעוניינים להתקבל ליחידה) ויחידת אגוז, אך יש רבים מיחידות מובחרות אחרות, בדגש על היחס"רים השונים.
על מנת להגיע ליחידת האלפיניסטים, עם השחרור מהשירות הסדיר יש לבקש באופן ספציפי להגיע ליחידה זו במילואים, ומומלץ לפנות למפקדי היחידה / לחיילים מהיחידה עוד לפני השחרור על מנת לוודא הגעה ליחידה זו- בודדים מצליחים להגיע אליה.
מסלול היחידה
הכשרת הלוחם ביחידת האלפיניסטים שונה מההכשרה ביחידות סדירות, כיוון שמדובר במילואימניקים, בלוחמים מאומנים שעברו 3 שנות שירות סדיר (ולפעמים אף יותר) ומגיעים מגובשים, עם יכולת לחימה גבוהה.
הלוחמים עוברים סדרות הכשרה בדגש על פעילות בשלג- ניווטים, הסתוות, חילוץ, תנועה בשלג, ירי ולחימה בתנאים קשים, הישרדות, סקי, שימוש באמל"ח ייעודי לשלג- חתולי שלג, אופנועי סקי ועוד. מבחינת אמל"ח (אמצעי לחימה), חיילי האלפיניסטים מכירים ומתמקצעים על כלי נשק רבים- רובי צלפים מדגם SR, נשקים אישיים מסוג 16M ותבור, אקדחים אישיים, טילי קרקע- אוויר, טילי נ"ט ועוד.
נתונים אישיים
על מנת להתקבל ליחידת האלפיניסטים נדרש קודם כל 'רעל' חזק ואהבה לשירות המילואים- מדובר בשירות מילואים ממושך, בעיקר בתקופת החורף, שירות שדורש לא פעם התנתקות מחיי האזרחות לתקופות ארוכות.
בנוסף, יש צורך שחייל המילואים יידבר ב- 'חיידק' השלג. השירות לא קל- קור, רוחות, שהות ממושכת במזג אוויר סוער ועוד, ונדרשת אהבה לתחום וכן כושר גופני טוב, כיוון שהפעילות בגזרת החרמון מאופיינת בעליות וירידות רבות, כמעט ואין הליכה נוחה במישור.
הגבלות רפואיות
פרופיל רפואי קרבי ללא סעיפים פוסלים.
בית ספר ללוחמה והישרדות בשטח הררי
ביחידת האלפיניסטים קיים ביה"ס ללוחמה והישרדות בשטח הררי ששייך ליחידת האלפיניסטים. מדובר ביחידת הדרכה לכל דבר ועניין, העוסק באימונים והכשרה לתחום ההישרדות בשטח גבוה וקר.
דרישות התפקיד לבית הספר הם גילאי 23-30, ניסיון בהדרכת שטח, אוריינטציה לשטח הררי/אקלים קר (תנועה וניווט, ביגוד, ציוד והישרדות), כושר גופני גבוה, מוכנות לעבור לצמיתות ליחידה (מדובר ביחידת מילואים), ויתרון ברקע קרבי ורקע בסקי.
