קפוץ לתוכן


- - - - -

מאמר| איפה כדאי לעשות קורס של אומנות הפיתוי?


אין תגובות לנושא זה

#1 neho

    מנכ"ל בדימוס והווינר הראשון

  • משתמש כבוד
  • דרגותדרגותדרגות
  • 810 הודעות
  • מין:זכר

תאריך פרסום 31 מרץ 2010 - 02:05 AM

מאמר זה פורסם בלעדית לפורום NWO ע"י סניה, אפשר להכנס לבלוג שלו פה:
http://israblog.nana...asp?blog=167524
נ.ב. פגשתי אותו והוא אחלה בן אדם D:
[/color]

אין להעתיקו ללא אישור מסניה!




האם כדאי לעשות קורס? איפה כדאי ללמוד? מה זה נותן? כמה זה עולה? למה זה עולה ככה?

תמונה מפורסמת



מה זה קורסים של אומנות הפיתוי ואיפה כדאי ללמוד אותם?

לפני שאנשים מוציאים כסף על קורסים שאמורים לשפר אותם, הם צריכים לעשות מחקר שוק על מה שהם הולכים ללמוד: מה זה נותן, איפה כדאי ללמוד את זה, כמה זמן עד שהם יצליחו להגיע לתוצאות ולמה המחיר הוא כזה ולא אחר. אלו שאלות שגם אני הייתי שואל.

אחת הסכנות בתחום הזה (כמו בכל תחום המשלב שיפור עצמי ופסיכולוגיה), זה ליפול על האנשים הלא נכונים שלא באמת יודעים מה הם עושים.

"דארקבאן" (כינוי), שנחשב לאחד משני אמני הפיתוי הכי טובים בארץ (השני זה לידרגון, אחד המדריכים של דון ג'ואן) אמר דבר מאוד נכון כשישבתי איתו על קפה לפני כשבוע:
"אני האבא של הקהילה בישראל, ובמהלך השנים ראיתי המון אנשים שמתיימרים ללמד את אומנות הפיתוי. הבעיה היא שרובם לא יודעים מה הם עושים. הם פשוט חוזרים על דברים שהם שמעו מאחרים".

הבעיה הכי גדולה של של רוב הקורסים לאומנות הפיתוי בארץ, היא שהם לוקחים בן אדם עם בעיה כלשהי ושמים עליה פלסטר. זה לא נקרא לטפל בבעיה האישית של הבן אדם. ללמד אותו טריקים זה חמוד, אבל להפוך אותו לקזנובה או דון ג'ואן, אני בספק שזה יכול.
התלמידים הכי טובים שלי לדעתי (אלו שאני יכול להחשיב כיום לתותחים), הם אלו שלמדו לא רק את התהליך, אלא איך לייצר בעצמם חומר שמתאים להם ספציפית כדי להיות מוקפים בבחורות שהם רוצים או להשיג את האחת שלהם לקשר רציני.

רוב האנשים שמתיימרים ללמד את אומנות הפיתוי, ניגשים לבעיה בצורה נורא סכמטית.
חסר לו ביטחון עצמי? אז הם מזרימים לו ביטחון עצמי.
הוא פוחד לדבר עם בחורות במטרה להתחיל איתן? אז מלמדים אותו איך לעקוץ ולשים את עצמו מעליה כדי לא לפחד.
הוא מתפדח לעשות דברים מסויימים? אז גורמים לו בכוונה לעשות דברים ממש מפדחים כדי לשבור את הפחד.
אחר כך אפילו מלמדים איך להגיע איתה ממשפט הפתיחה ועד המיטה – בחלק מהקורסים עושים את זה יותר טוב ובחלק פחות. כל זה על ידי דוגמאות למה שאתה עושה בכל מצב ובכל שלב. בערך מה שאני כתבתי בחלק מהמדריכים שאני בטוח שעזרו למאות אנשים שקראו אותם (אני מקבל לא מעט מכתבי תודה), אבל אני בספק שהם יכולים לקחת בן אדם שלא מסוגל לתקשר עם אנשים ולעשות בו את השינוי רק בגלל שהוא קרא אותם. לכל היותר הם יכולים לעזור לאנשים שכבר יש להם בסיס.

במצב הזה, הם לא באמת פותרים את הבעיה האמיתית של הבן אדם. הרי לא סתם יש לו חוסר ביטחון. אפשר למלא מים בכוס שיש בה דליפה ויהיו בה מים. השאלה לכמה זמן?
המסכות האלה מסתירות רק את הסיבה, והטריקים עוזרים להגיע לתוצאות לטווח קצר – מה שגורם להתלהבות יתר ואשליה שזה משנה לאנשים את החיים. אבל הבעיה תמשיך להציק והביטחון העצמי שלו עדיין יהיה תלוי בגורמים מסויימים. נורא קל לדעת שלמישהו חסר ביטחון עצמי. עוקצים אותו ובודקים איך הוא מגיב, או בודקים איך הוא מגיב למצבים שהוא לא רגיל להיות בהם.
מנהל ביאפוקס התרשם מהיכולת שלי לזהות תלמידים של המרכז לאומנות הפיתוי מבלי בכלל לשמוע אותם מדברים. פשוט כי הבעיות שלהם לא באמת נפתרו, ונורא קל לזהות את המסכות הקבועות שמלבישים שם כמעט לכולם.
"יש להם כיתוב על הפנים שאני לא רואה או משהו?" – הוא שאל אותי.

מה התוצאה של הלימוד הלא נכון?
זמן מה אחרי שהאנשים הללו עשו קורס כזה שמתיימר "לשנות אותם" (כאשר בפועל שמים להם רק פלסטרים על הפצעים), הם מוצאים חברה לקשר רציני. מה שקורה אחר כך זה הדבר הבא: הבחורה מורידה להם את המסכות והפלסטרים, מגלה את הבן אדם האמיתי, הם לא עומדים בציפיות שלה ושל עצמם, מתחילים לריב ולהתווכח והקשר מתחיל לקרוס. מאוחר יותר הם נפרדים.
מה קורה לאחר הפרידה? הם חוזרים לשוק הרווקות וממשיכים מאותה הנקודה שעצרו בה? הלוואי.
אותם תלמידים שלפני חצי שנה לא היתה להם בעיה לגשת כמעט לכל בחורה, חוזרים לשוק מבלי שום יכולת להתחיל עם בחורה. כאילו לא למדו שום דבר בכלל. כל הביטחון הלך, נשאר רק הידע התאורטי והם הופכים לסוג של יגאל שטארק (מנהל המרכז לאומנות הפיתוי, שיודע מעולה את החומר אבל לא מסוגל ליישם בפרקטיקה שום דבר ממה שהוא מלמד בתאוריה – וצוחקים עליו הרבה בגלל זה). כמו הכוס הדולפת.
אחר כך הם באים לקורס של דון ג'ואן או לקורסים אחרים מתקדמים יותר ומנסים לעבור את השינוי האמיתי, הפעם מתוך הבנה עמוקה יותר.
אני יודע שיש תלמידים של מאפי (המרכז לאומנות הפיתוי) שלא אוהבים אותי על זה שאני יורד על החברה שבה הם למדו. אבל חכו עוד חצי שנה ככה ותגידו לי אם אתם רואים אמת בדבריי. חכו לפרידה הרצינית הראשונה.
כמובן שיש שם יוצאי דופן. אני מדבר על רוב האנשים, ולא על כולם.

להלן רשימת החברות לפי התוצאות של התלמידים שאני ראיתי עד כה:

1) דון ג'ואן.
2) מייסוד.
3) ביאפוקס.
4) דימן.
5) לאבאקדמי.
6) הציידים.
7) בייבמאסטר.
8) מאפי.
9) שרון רובינשטיין (למרות שיש לה חומר תאורטי מעולה, חסר לה הדרכות שטח).
10) סקסס.

לצערי יש קשר זעום בין כמות הלקוחות לאיכות החברה, אבל יש קשר ישיר בין כמות הכסף שזורקים בפרסום לכמות הלקוחות (עצוב לגמרי, אבל לא מגלה לאף אחד את אמריקה).
מה שכן, יש קשר ישיר בין איכות החברה לבין כמות התלמידים שלוקחים קורס בפעם השניה שבוחרים דווקא בה. כאן דון ג'ואן הוא במקום הראשון רחוק מעל כולם (כי אנשים שמכירים את התחום כבר יודעים איפה הכי טוב).


אני אישית, מצטרף לדעותיהן של מאות בחורות שעובדות בעזריאלי, דיזינגוף ועכשיו ברחוב רוטשילד בת"א - אני מתעב את המרכז לאומנות הפיתוי.
כל אותם אנשים שנחשבים לשפיצים בקהילה, מתעבים אותם או צוחקים עליהם גם כן. אחוז ההמרה שלהם מ"בחור נכשל עם בחורות" ל"בחור מצליח עם בחורות" הוא נמוך לטווח הקצר ומאוד נמוך לטווח הארוך. המחירים שלהם בכוונה גבוהים כדי ליצור אשליה אצל הלקוח שהמוצר שווה (הם אפילו כתבו את זה בכתבות שלהם על איך לפתוח עסק נכון – הבעיה היא שמעטים עשו את הקישור בין זה לזה).
יש להם את המילים "אומנות הפיתוי בשם", יש להם למעלה מ-20 אלף שקל לפרסום בחודש, יש להם ותק והם אפילו תבעו חברות מתחרות שקמו כדי לנסות להפיל אותן בהתחלה. הם מתנהלים נכון מבחינת עסק ועושים הכל כדי להשאר מונופול יחסי. אבל התוצאות שלהם מחרידות, והמנהל שלהם בעצמו לא מסוגל לעשות שום דבר מהדברים שהוא מלמד.
בתור עסק, הם מקבלים ציון 100. בתור חברה שעוזרת לאנשים להתגבר על הפחדים שלהם, לעשות אותם מאושרים ולספק להם את המוצר – להצליח עם נשים, הם מקבלים 25 (שזה בערך אחוז האנשים שמגיעים להצלחה שאפשר לקרוא לה מספקת אצלהם, והיא נשארת לטווח הרחוק).

לא מזמן הצעתי ליגאל שטארק (המנהל שלהם) לצאת איתי בת"א ולהוכיח לי שמה שהוא מלמד באמת עובד לו (כי גם חלק מהחומר שלו שגוי לדעתי), והוא התחמק מזה. הסכמתי אפילו לצלם את זה ובמידה ואני אכשל, להעלות את הכישלון שלי ליוטיוב. במידה והוא יכשל (שזה כמובן היה יפתיע בערך אף אחד), לתת לו ביטוח שאת הכישלון שלו אני לא אעלה. הייתי סקרן. אבל הוא סרב בטענה ש"זה לא רלוונטי עכשיו".
בוודאי, איך אני יכול להיות כל כך מטומטם ולחשוב שבן אדם שטוען שהוא מלמד את אומנות הפיתוי, גם צריך שזה יהיה "רלוונטי" עבורו להראות שהוא מצליח ליישם את מה שהוא מלמד.
באיזה סרט אני חי?


איזה תהליך צריך לעבור בחור שבא ללמוד את אומנות הפיתוי?
כאשר תלמיד חדש מגיע לדון ג'ואן, מעבר לחומר התאורטי שהוא לומד במסלול שהוא בחר (ולכל תלמיד מתאים מסלול אחר, כי כל אחד נמצא בשלב אחר כשהוא מגיע ללמוד), הוא עובר הדרכות עם קואוצ'ר שפותר לו את כל הבעיות והמחסומים שהפריעו לו עד עכשיו וגרמו לו לחוסר הביטחון. בצורה כזו, כאשר הוא ייכנס לתחום אומנות הפיתוי חזק, הוא לא יצטרך מסכות ולא יאבד כישורים אחרי פרידה קשה או שיברון לב (וזה יכול לקרות לכל אחד).
במקביל הוא עובר הדרכות עם כמה מדריכי שטח שונים, שכל אחד מקדם אותו ומוסיף לו קצת מהצבע שלו בתחום.
מדריך טוב מסוגל ללמד גם דברים אישיים שלו, ולא רק לדקלם פעל פה חומר של אחרים.
התלמידים כמובן צריכים לתת השקעה מצידם ולעשות את שיעורי הבית שאומרים להם (וכן, אנחנו בודקים ויוצרים קשר כדי לבדוק התקדמות - בניגוד למורים בבית ספר). אנחנו לא מביאים הפרעות כמובן, אבל מי שלא מכין שיעורי בית יכול לקבל דחייה להדרכה שלו. אין חוכמות - באת ללמוד.

להבדיל מכמה חברות אחרות בתחום, בדון ג'ואן נמצאים מדריכים שבנוסף לידע שלהם באומנות הפיתוי העולמית, יש להם המון נסיון ושיטות שהם פיתחו בעצמם (למשל חלק מהכתבות שכתבתי מבוססות על חומרים פרטיים שלי).
התלמידים לא מקבלים שיטה אחת ועוקבים אחריה כמו רובוטים, אלא לומדים קצת מהכל, ומקבלים פתרון למחסומים שלהם בחיים – שזה אחד הדברים הכי טובים לדעתי.
הקואוצ'ר של דון ג'ואן, פז אושרן, הוא תותח בתחומו וגם לי הוא הצליח לפני שנה לפתור כמה בעיות. הבעיות אגב, כמעט אף פעם לא קשורות בנשים.
כמו כן גם המדריכים המפורסמים יותר בקהילה של דון ג'ואן: ווילי, לידרגון, מיקי ודרק הם אנשים שיש המון מה ללמוד מהם. על עצמי יעידו תלמידים שלי ולא אני.


לאנשים שמתפדחים לקחת את הקורסים האלה, אני יכול לספר כמה דברים מעניינים שהתחילו לקרות לאחרונה אצל תלמידים של דון ג'ואן.
בגלל המרכז לאומנות הפיתוי, נוצר שם מאוד שלילי לקהילת הפיתוי בארץ והיו אנשים שהתחילו להסתכל על פיקאפרים בצורה שלילית (בעיקר מוכרות בקניון דיזינגוף ועזריאלי ששם מתאמנים הכי הרבה). אבל עם כניסת דון ג'ואן ועוד כמה חברות לתחום, דעותיהם של רבים (לרבות אותן מוכרות) השתנו. בנות מסתכלות על זה בצורה אחרת לגמרי, פשוט בגלל ששיטות הלימוד של דון ג'ואן לא מעוררות אנטגוניזם אצל בחורות – ובגלל שהמדריך לעולם לא עוזב תלמידים בשטח.
לכן ראיתי כבר פעמיים שתלמיד של דון ג'ואן פשוט סיפר לבחורה בגאווה שהוא לומד שם. כן, הייתי בשוק שזה קרה. בוא נגיד שלא האמנתי שאני אשמע את זה איי פעם בטון של גאוות יחידה. הבחורות אמרו לתלמידים בהצלחה ואף הציעו להם טיפים איך להתחיל עם המוכרת השניה בחנות שהן עבדו בה.
יש לי כמה ידידות שאמרו לי להביא להן תלמידים כדי שיבדקו אם הם חמודים. כך שהבחורות שמכירות אותי בתור מדריך, לא מסתכלות על התלמידים שלי מלמעלה אלא להיפך – כעל אנשים בעלי מודעות עצמית מספיק גבוהה כדי לדעת שהם צריכים לעבור שינוי וכעל אנשים שבקרוב ידעו כל מה שהם צריכים לדעת כדי להיות במערכת יחסים תקינה עם בחורה.

מי שרוצה ללמוד את התחום צריך לזכור שזאת עבודה על עצמך קודם כל. זה ללמוד איך לתקשר נכון עם אנשים.

אם מדברים על פרידות...
לפני כשבוע גם אני נפרדתי מהחברה. נשארנו ידידים. אפילו ישנו אחר כך אחד לצד השני (בלי לשבור דיסטנס). מתוך כבוד לאקסית, עשיתי כמה ימים של הפסקה ולא "חזרתי לשוק" (לא התחלתי עם אף אחת). אפילו מחקתי את הסטטוס בפייסבוק שאנשים לא ישימו לב.
במפתיע, באותו היום שזה קרה, התקשרה אחת האקסיות שלי לשאול מה נשמע. מי שמכיר אותי מנחש במי מדובר (תחשבו ציניות).

מה שכל זה אומר, שבקרוב יהיו עוד סיפורים רומנטיים שאני אוכל לכתוב. אולי אפילו דיווחי שדה עם ניתוחים - כל אלו בהנחה שהבחורה תסכים, אפילו שזה יהיה בעילום שם (עילום שם יהיה בכל מקרה כי אני מעדיף לשמור בסוד).
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לסניה ו
מצפה מארטיום להחזרת החתימה שלי D:


קרדיט לארטיום הרוסי המוכשר :]


פריצה של ארטיום:
נהורי: 1 - ערבים: 0

פרשתי 19.8.2010