2
ובגמרא במסכת פסחים (דף יב
אמרו שכל מי שאינו טועם כלום עד שעה שישית מהיום (שהיא אמצע היום) דומה כמי שזורק אבן לחמת במה שאוכל אחר כך. כלומר, שאם מאחר את ארוחת הבוקר עד אמצע היום, הרי אכילה זו אינה בריאה כלל, ולכן כתבו הפוסקים שאף בימות החול אין לאדם לאחר את סעודתו עד יותר משש שעות מהבוקר. וכן כתב מרן השלחן ערוך בסימן קנ"ז. ומכאן אנו למדים שאף בשאר ימות החול, אין לאחר את סעודת הבוקר כל כך, אלא יזהרו לאכלה קודם חצות היום, כלומר קודם שעה שישית. ובתלמוד ירושלמי אמרו רבי אחא ורבי אבהו בשם רבי יוסי בר חנינא, אסור להתענות בשבת עד שש שעות. וכן פסקו הרי"ף והרא"ש (בפ"ק דשבת) וכן פסקו הטור ומרן השלחן ערוך (סימן רפ"ח). וכמובן שבכל דינים אלו אין כל חילוק בין אנשים לנשים, כי הכל חייבים במצות עונג שבת.
ולאור האמור, כתב הטורי זהב, שאותן קהילות שהיו נוהגים בהן להענות בימי שבת עד חצות היום בכדי לבטל גזירות שנגזרו עליהם, לא כדין הם עושים, שהרי על ידי כן מבטלים עונג שבת.
אולם אם יודע אדם, שמסיבה כל שהיא לא יוכל לאכול קודם חצות היום ביום שבת, יזהר לטעום משהו בבוקר, כגון שישתה מים או קפה או תה, ועל ידי כן נמצא שאינו בתענית. וכן כתב הפרי מגדים. וכן צריך לנהוג גם ביום ראש השנה ושמחת תורה, כאשר יודע שלא יספיק לסעוד עד חצות היום. ומכל מקום בימי שבת צריך לסיים את הסעודה די מוקדם, בכדי שיוכלו אחר כך לסעוד את הסעודה השלישית, וכמו שביארנו כבר את חיובה בדין סעודה שלישית.
בימים אלו זמן חצות היום בארץ ישראל הוא בסמוך לשעה שתים עשרה בצהריים. ובלוחות שנה מהודרים זמן זה מופיע מידי שבוע בשבוע,קרדיט לאתר הלכה היומית
